מדינת ישראל וזכויות האדם והיהודי

 

מדינת ישראל וזכויות האדם והיהודי

בניגוד למקובל אצל רבים בישראל של ימינו, חוקה איננה הסכם שרירותי, אלא הסכם יסוד מחייב, המגדיר, באמצעות אמירות מקיפות, את יחס המדינה הנתונה לזכויות האדם של אזרחיה ובכך גם את מעמדה המוסרי המציאותי.

מדינה ראויה אמורה לשמש מכשיר בידי אזרחיה, וחוקיה, ככל מרכיב אחר שלה, מתוכננים כדי לשרת את ענינו של האזרח. מדינה שאיננה משרתת האזרח היא כזו שעלולה להפוך את האזרח למשרתה ולפעול נגדו. מדינה מסוג זה היא עריצות חוקית, הפוגעת בענייני אזרחיה ומקריבה אותם לטובת גורמים זרים, בין אם הם חלק מאוכלוסייתה ובין אם לאו. יש לציין כי פגיעתה של מדינה כזו באזרחיה איננה רק בזכויותיהם אלא גם במוסריותם, באשר היא מגייסת אותם, למעשה, לשותפות במעשי העוול שלה.

חוקתה של מדינה מוסרית כוללת הגנה על זכויות האדם של אזרחיה; הגנה זו היא מוחלטת וניתנת לכל אזרח בין אם הוא חלק ממיעוט ובין אם הוא חלק מרוב האזרחים במדינה. במדינה יהודית, למשל, מגינים העקרונות המופיעים בדת, במסורת ובהלכה היהודית על זכויות האדם של כלל אזרחיה – יהודים ולא-יהודים כאחד.

בישראל של ימינו מוגנות זכויות האדם רק חלקית ועל-תנאי; יש מצבים חוקיים לא מוסריים – כמו בתכנית ההתנתקות של שרון – שבהם ניתן לפגוע בזכויות האדם של אלפי אזרחים בטענה שהדבר נעשה למען הרוב. סוג זה של טענה, המוצהר על ידי כל דיקטטורה בהיסטוריה, הופך את מדינת ישראל ללא מוסרית ולא יהודית כאחד. קיומה של ישראל לא מוסרית מהווה הצהרה ששיתוף פעולה עם המדינה הופך את העושה זאת ללא מוסרי אף הוא; כשמדובר ביהודי שומר מצוות, פוגע שיתוף הפעולה שלו עם המשטר בשמירת המצוות והופך אותו לשותף להפרת מצוות. במקרה של מדינת ישראל הופך אזרח יהודי המשתף עימה פעולה לשותף לגניבה ולרצח.

שותף לגניבה, כי מדינת ישראל מבוססת מהיווסדה על חוקי גזל, המתירים לשלטונות להפקיע, ככל שיעלה על דעתם וללא גבול חוקתי ברור, את רכושו של האזרח היחיד ולהתערב בתהליכי רכישתו באמצעות הליכים שמשמעותם המוסרית היא גזילה. תהליכי ביזה אלה הגיעו לאחרונה לשיא בדמות תכנית ההתנתקות שבה נבזזים היחיד והעם גם יחד. שותף לרצח, כי מדינת ישראל אחראית למעשי רצח שמבוצעים על ידי האויב נגד אזרחיה. המקרה של ההפגזה חסרת התגובה בצפון ישראל ובדרומה, מבלי למלא, באמצעות צבאה, את המתחייב ממדיניותה של מדינה האמורה להגן על חיי אזרחיה, פירושה הסכמה לרציחתם (ובמובן זה שיתוף פעולה עם האויב, כלומר: בגידה).

כך, נפגע היהודי השותף במדינה לא רק בזכויותיו אלא גם במימוש יהדותו.

אם ביהמ"ש העליון של המדינה מגיע למצב שבו הוא מסכים עם הפרה של זכויות אדם יסודיות כמו זכות הקניין, הדבר אומר שמערכת המשפט במדינה מועלת בתפקידה הראשי, כלומר בהגנה על זכויות האדם של אזרחי המדינה. דבר זה יכול להיות תוצאה של ליקוי בחוק/ה, בפרשנות החוק, או בשניהם יחד. אך בכל מקרה, צריך היחיד השואף למוסריות להיות מודע למשמעותה המוסרית של מדינת ישראל של היום.

נתונים נוספים