מנהיגות או עריצות

 

מנהיגות או עריצות

ההחזקה במוסר לקוי הגיעה לשיאה עם העימות על גוש קטיף. בהיכנעו לעריצותו של שרון, הצדיק עם ישראל את מדיניותו העקרונית של עריץ וקבע שיש לו זכות לקניניהם של נתיניו.

בכך, הפך עם ישראל, שאמור היה להפיץ את תורתו בעולם, להיות מפיץ עולמי של חיידקי מחלת העריצות. הוא עשה זאת על ידי שהתבלבל בין עריצות למנהיגות.

השליח המעוות את מושג המנהיגות והמבלבל בין מנהיגות לעריצות הוא שרון, שהצליח לגרום אפילו לנשיא בוש להצהיר במסיבת עיתונאים בבית הלבן כי מה ששרון עושה מבטא את תפקידה של מנהיגות. בכך הוכיח עד כמה קובעת ישראל קני-מידה מדיניים של התנהגות פוליטית - וכי רבים הם הלוקים קשה באי הבנה של מושג ההנהגה.

ההבדל בין מנהיג לעריץ הוא יסודי ופשוט: מנהיג אינו כופה את אלה שאותם הוא מנהיג. מנהיג מציב דוגמה אישית לפני עם או קבוצה ומצהיר: "פה אני הולך" – ונותן להם לבחור ללכת בדרכו. כשהוביל משה רבנו את עם ישראל לחופש, יצאו עימו ממצרים רק אלה שבחרו לצאת – ובכך נמדדה מנהיגותו. הוא לא גרר אחריו איש וגם לא גירש שום אדם מביתו אם סירב ללכת בדרכו.

נתונים נוספים