ניגוד ענינים?

 

ניגוד ענינים?

 

האם בין אזרחי מדינה לאנשי ממשלתה יש ניגוד ענינים? לכאורה לא. מעשה, לא צריך להיות כזה. יותר מזה: הרי ברור שהממשלה היא ארגון שמטרתו ותפקידו הם לתת שירות לאזרחי המדינה כדי להועיל להם. אך נראה שבישראל כבר מזמן שכחו אמת פשוטה זו, והדבר בא לידי ביטוי בכותרות המעניקות לזרועות ממשל כמו מס הכנסה מעמד של מי שמייצג חברה שעניניה מנוגדים לאלה של האזרח והיא תרה אחר הנזק הכלכלי המירבי שהיא יכולה לגרום לו.

מבחינה זו מעניין שבמדינת ישראל הגיעו רק בזמן האחרון ל"הארה" שלפיה ניתן להציג את פקיד המס כמשרת האזרח כי הרי, לפחות מבחינה תיאורטית, אמור הפקיד הממשלתי לשרת את אזרחי המדינה. עם זאת, חשים פקידי המס בישראל כי אין גבול למידה שבה יוכלו להרחיב את סמכויותיהם, פשוט מתוקף העובדה ש"לקוחות" אלה שלהם אינם יכולים שלא לרכוש מהם את "שירותיהם".

לאחרונה ניתן היה לראות בעתון את הכותרת הבאה:

200 חברות ישלמו מאות מליוני שקלים בעקבות אמנת מס בין ישראל ללוקסמבורג

כותרת זו לכתבתו של גד ליאור הופיעה ב"ידיעות אחרונות" ב- 3.4.06. היא מבשרת לאזרח הישראלי על הסכם חדש שבחתם בין רשות המס הישראלית לזו של לוקסמבורג:

"אמנת המס בין ישראל ללוקסמבורג שאושררה על ידי שלטונות המס בלוקסמבורג תביא לגביית מס מיידית של מאות מליוני שקלים מצד רשות המסים בישראל. ...מדובר ב-200 חברות ומוסדות פיננסיים ישראליים שעשו שימוש בלוקסמבורג כמקלט מס...

בשל האמנות למניעת כפל מס, החברות הישראליות שילמו עד כה את ההפרש בין הנהוג בשתי המדינות"

תוצאת ההסכם היא ש"חברות ישראליות ייאלצו לשלם מס של 20% על רווחי הון, לעומת 5% עד כה..."

לכאורה, ענין פקידותי טהור. למעשה, הסדר שמעלה שאלה: האם בין האזרח ופקיד המס שלו שורר ניגוד אינטרסים? האם פקיד המס אמור לעשות הכל כדי לגבות מנישומו כמה שיותר כסף? מהו מקורה של ההנחייה הזו?

זה ברור שברצף האירועים הכרוכים במדיניות המס של המדינה, אין העוסקים בגביית המס נותנים את הדעת על המשמעות של נסיונם לגבות כמה שיותר מן האזרח. אך האם אין גבולות למדיניותם? האם יש הנחייה עקרונית הדוחפת את אנשי המס לעשות, בין היתר, הסכמים עם גורמים מממשלות זרות רק כדי להצליח להוציא מאזרחים ישראליים כמה שיותר מסים?

יש לזכור שלגביה מוגברת של מסים יש גם תוצאות שליליות מבחינה כלכלית: הורדת הכדאיות העסקית של תחומים מסויימים, המוגדרת בכתבה כחיסולו של "מקלט מס" עלולה לבוא לידי ביטוי בהעברת עיסוקים כלכליים אל מחוץ למדינה וכתוצאה עקיפה להערמה זו של קשיים נוספים על משלמי מסים גם חיסולם של ענפים מסויימים.

נראה כי גובי המס אינם מודעים כלל לכך שהם אינם אלא משרתי ציבור וכי מטרתו המוצהרת של המס שהם גובים היא להביא להם תועלת. גבול דק מפריד בין פעולת מיסוי שמתאימה את עצמה לתפישת התועלת לחברה לבין פעולה שמביאה נזק לחברה – וסביר שלא תמיד אנשי המס יודעים את ההשלכות של פעולתם.

יש מקום להציע לממשלה שבעת הכשרתה את אנשי מנגנון המיסוי לתפקידם, תוסב תשומת לבם לעובדה שממונו של אדם המפעיל בישראל עסק משלם גם את העסקתם של עובדים ישראליים ותורם עוד צורות רבות של רווחים לאזרחי ישראל. נראה שהיבט זה של הפעילות העסקית נעלם לעתים לגמרי מפעולתם של אנשי המס, הממוקדים בהוצאה מכסימלית של משאבים מכיסיהם של אנשי עסקים לטובת המדינה.

נתונים נוספים