נקמה מעשית

נקמה מעשית

עלינו לדעת להסתכל מעבר לרחמים, מעבר לעצבות; שני אלה הם, אמנם, רגשות וחוויות חזקים, אך אין די בהם כדי לתקן דבר במישור העובדתי. השכל הישר מכוון אותנו לחשוב מעבר לרגשות לא בגלל שהדבר מנוגד לרגשות אלא מכיוון שאין ברגש משום בניה אלא, אולי, במקרה הטוב, משום הנחת תשתית.

העובדות, יש לזכור, הן השדה היחיד שבו, כבני אדם, אנחנו פועלים או יכולים לפעול. דבר זה נכון גם בהקשר של מדינת ישראל, שבו אנו, כאזרחים, חווינו פשעים רבים שעשו לגבינו ממשלות ישראל מאז קום המדינה.

בפרשת ילדי תימן, למשל, אסור לנו רק "להשתתף בצער" אלא לדרוש נקם – ולזכור שהנקם קשור מבחינת המשמעות הלשונית הגלומה בו להקמה, כלומר ליצירת שיטה טובה יותר, שץחליף את השיטה הקלוקלת.

כאן משתלבים דברי הרבי מלובביץ' עם ההגיון האינטואיטיבי של המתנחלים, המקימים ישוב כנקמה על מעשה רצח. אינטואיטיבית, הם יודעים שבגלל שהרצח היה פעולה נגד ההתיישבות, מהווה מעשה הקמתו של יישוב כתגובה על רצח את הנקמה הטובה ביותר. אלא שלרוב הם אינם מבינים מדוע – ולכן הם אינם מסוגלים להתגונן מפני המוקיעים אותם על עצם השאיפה לנקמה, המקובלת כמגמה לקויה.

מי שאחראי על הוצאת שם רע לנקמה הוא המוסר הנוצרי שבגללו עוות מושג הנקמה בחברה ולכן בני אדם רבים אינם רואים בו שום ערך, אך הנקמה פירושה, באופן יסודי, הקמה מחודשת של מה שנפל – כלומר תיקונו של מה שנפגע – והפגיעה ברע איננה אלא חלק צדיי בעל ערך מוסף שלה, בדומה להכרח בנקיון הבית.

נתונים נוספים