פקיד כי ימלוך
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1481
פקיד כי ימלוך
וכך, לאט אבל בטוח, הופכים הפקידים, המשרתים את האזרח, לאדוניו המעשיים. דבר זה בא לידי ביטוי מעשי בכך שלא די שהאזרח המממן אותם אינו מוגן כלל מבחינה חוקית, ונראה כי הפקיד היצירתי יצליח להפיק, בכל הקשר כמעט, את רעיונו הפרטי לגבי יישום "השירות לאזרח", אלא שהוא כבר אינו מוצא לנכון אפילו להסביר את מהלכיו.
לאחרונה עדים אנו לתהליך מבהיל אשר מתרחש ברשויות, שבו מרשות לעצמן מועצות ממונות כמו עיריות להטיל על האזרח הוצאות מרובות אף מבלי לנמק, כראוי, את ההוצאה הזו, שלא לדבר על נתינת סיכוי סביר לערעור.
דוגמה ליחס רודני פנימי מסוג זה בתחום המוניציפלי, הוא יוזמתה החדשה של עיריית חולון, להטיל אגרת שמירה על תושבי העיר שעל עניניהם היא ממונה; כפי שניתן לראות בכתבתה של אורה חושחו, אשר התפרסמה במקומון חולון-בת-ים ב17.2.06 "שכחה" העיריה לספק הסבר מניח את הדעת לתושבי העיר על הסיבות להחלטתה לגבות אגרה זו – ומה שהוא בעל משמעות חמורה במיוחד הוא המחסור בביסוס סמכותה לעשות זאת.
היוזמה: אגרה
עיריית חולון הודיעה לתושבי העיר על יוזמה חדשה שלה: אגרת שמירה. אחד מתושבי העיר, שהחליט לברר באם יסודות היוזמה, אשר לא הוסברו לתושבים, לגיטימיים, מנסה לפלס את דרך בירורו בחליפת מכתבים אישית עם העיריה.
עו"ד חזן דורש לבדוק חוקיות אגרת השמירה
זו כותרת מאמרה של אורה חושחו במקומון "חולון בת-ים". במאמר מדווח לציבור כי "במכתב שהפנה לשר הפנים שואל עו"ד חזן, תושב חולון, אם שר הפנים אישר את האגרה".
הכתבה מספרת:
עו"ד חזן, ככל תושב בחולון, קיבל בתחילת השנה דרישה מהעיריה לשלם אגרת שמירה בנוסף לתשלומי הארנונה. עו"ד חזן מעלה תהיות באשר לחוק העזר ושואל במכתבו: "מה יקרה אם חס וחלילה ייפגעו גופו או רכושו של תושב העיר המשלם אגרת שמירה? האם במקרה כזה חייבת העיריה לפצותו מכיוון שלא שמרה כראוי על גופו או רכושו? מדוע הוחלט כי שיעור האגרה יהיה לפי גודל הנכס? האם תושב העיר שגר בדירה לבדו יצטרך לשלם כמו מי שיש לודירה בגול זהה בה מתגוררות שש נפשות, המחזיקות בנוסף שתי מכוניות?"
לטענת עו"ד חזן, "אזרחי מדינת ישראל משתתפים בשירותי הבטחון על ידי התגייסות לצבא במשך שלוש שנים, ולאחר מכן במילואים. ...מדוע צריכים תושבי חולון לשלם עוד אגרת שמירה?"
מדוברות משרד הפנים נמסר בתגובה: "כמקובל, הפונה ייענה במישרין".
דוברת עיריית חולון שלחה בתגובה את מכתבו של היועץ המשפטי לעירייה, עו"ד ליפא קמינר, לעו"ד חזן. במכתבו הדגיש קמינר כי "האגרה תיגבה החל מחודש מרס ובימים הקרובים תתפרסם הודעה כחוק בעיתונות המקומית."
אף כי עקבנו אחר חלק מהעתונות המקומית, אין אנו יודעים על פרסום כזה מצד העיריה, אך עם זאת, אפילו אם יבוא פרסום זה ויסביר את כל הטעון הסבר, יש טעם לפגם בעובדה שהעיריה מחליטה "להנחית" את חובת תשלום האגרה על התושב כעובדה מוגמרת, עוד לפני כל דין ודברים שאמור לתת לו אפשרות להביע דעה, לשאול שאלות (כאמור לעיל) או לערער על ההחלטה.
מסדר הדברים המתרחשים נראה כי דרך הפעולה של עיריה גדולה כעיריית חולון מדיפה ריח רע של "בלון ניסוי" מוניציפלי, אשר יורה את החצים ואח"כ מסמן את העיגולים, הווה אומר: קודם כל מטילה העיריה את החובה התשלומית ואח"כ, אם תהיינה "תקלות", היא תבדוק "איך יוצאים מזה".
לפי רוח הדברים, שבהם הודגשה נחיתותו החוקתית של האזרח והתושב אל מול הרשויות המקומיות, יתכן שהתושב ימצא עצמו במהרה מגן על זכויותיו הטבעיות בבית דין עירוני – וסביר שבית דין מסוג זה מוטה מראש, בעצם היותו עירוני, לטובת העיריה, אשר תציג עצמה כדואגת לטובת התושב.
ושוב יחזור העקרון של אי המגבלה החוקתית, אשר יקבע כי אם אין העיריה מוגבלת בחוק מבחינת סמכויותיה להטיל מסים, אז יש לה זכות לעשות זאת כל עוד לא הוכח אחרת.
גיבור מקומי - אחד למען כולם
במלחמתו, העו"ד חזן מחולון מייצג הרבה יותר מאשר את עצמו; הוא נלחם כיחיד למען רבים, אשר הרשות מנצלת את העובדה שהם מושפלים ומותשים מכדי להרים ראש אל מול הניצול המוניציפלי.
ולא מדובר רק בתושבי העיר חולון אלא בכלל אזרחי ישראל, שחלק גדול מהם שייך, כאילו היה חלק מעדר בהמות המיועדות לניצול, לרשות מקומית זו או אחרת.
מבחינה זו, תוצאות הבירור בחולון מעוררות ענין במדינה כולה, כי הן קובעות את המצב העכשווי של כוח זכויותיו של התושב הנלחם נגד שרירות לבה של הפקידות העירונית – ואולי גם אל מול משרד הפנים, שהוא הגורם הראשי המאפשר לעיריה לגבות אגרה כזו.
הלוגיקה המשפטית-חוקית המעוותת, המצדיקה את סמכותה של הרשות אל מול התושב, יכולה לתת בידי העיריה המקומית הון רב שיוצא מכיסם של אזרחים עבור כפייתו לאגרת בטחון בזמן שאזרח זה שילם ממילא לבטחונו דרך המיסוי הכללים, אך פסק הדין הסופי שלה – אם יטה לצד הרשות – ישנע מיליארדי שקלים של אזרחים אל קופות הוצאותיהם של עם פקידים עצום.
כך, מגן תושב חולון אחד, שאין ספק שרבים עשויים לראותו כטרדן, על משאביהם של מליוני "כבשי אגרה" אנושיות, שרשויות ברחבי הארץ מעוניינות לגזוז.
מסים - המימד המוסרי
הבעיות המסויימות שאותן ניסח במכתבו לעיריה העו"ד חזן חושפות את חוסר המחשבה שמאחורי רעיון אגרת הבטחון, כי אין ספק שהוגי האגרה לא נתנו עליהן את הדעת, אך יותר מחוסר מחשבה נגועות ההחלטות על אגרות, היטלים וקנסות במימד המוסרי.
המס – למדינה, לעיריה או לרשות - מוצדק מוסרית אם וכאשר הוא מהווה תשלום עבור ערך שמקבל האזרח. במדינת ישראל הולכת הצדקה זו ומיטשטשת, עם התרחקותם ההולכת והגוברת של המסים מהיותם תשלום עבור ערכים. זה קורה כשנראה כי ההחלטות על גובה מסים הן שרירותיות במפגיע ואינן קשורות יותר לעלויות ולהוצאות הכרוכות בערכים שמשלם המסים מקבל.
ויש מקרים רבים שבהם ברור כי המסים מחוסרי טעם אמיתי, ואין הם מייצגים אלא שרירות לב ותאוות בצע של הרשויות. אין צורך לציין כי זה איננו בסיס לגיטימי לקביעת מיסוי – והוא מעיד על קביעת גובה מיסוי הנעשה בצורה לא מוסרית.
פקיד כי ימלוך
וכך, לאט אבל בטוח, הופכים הפקידים, המשרתים את האזרח, לאדוניו המעשיים. דבר זה בא לידי ביטוי מעשי בכך שלא די שהאזרח המממן אותם אינו מוגן כלל מבחינה חוקית, ונראה כי הפקיד היצירתי יצליח להפיק, בכל הקשר כמעט, את רעיונו הפרטי לגבי יישום "השירות לאזרח", אלא שהוא כבר אינו מוצא לנכון אפילו להסביר את מהלכיו.
לאחרונה עדים אנו לתהליך מבהיל אשר מתרחש ברשויות, שבו מרשות לעצמן מועצות ממונות כמו עיריות להטיל על האזרח הוצאות מרובות אף מבלי לנמק, כראוי, את ההוצאה הזו, שלא לדבר על נתינת סיכוי סביר לערעור.
דוגמה ליחס רודני פנימי מסוג זה בתחום המוניציפלי, הוא יוזמתה החדשה של עיריית חולון, להטיל אגרת שמירה על תושבי העיר שעל עניניהם היא ממונה; כפי שניתן לראות בכתבתה של אורה חושחו, אשר התפרסמה במקומון חולון-בת-ים ב17.2.06 "שכחה" העיריה לספק הסבר מניח את הדעת לתושבי העיר על הסיבות להחלטתה לגבות אגרה זו – ומה שהוא בעל משמעות חמורה במיוחד הוא המחסור בביסוס סמכותה לעשות זאת.
היוזמה: אגרה
עיריית חולון הודיעה לתושבי העיר על יוזמה חדשה שלה: אגרת שמירה. אחד מתושבי העיר, שהחליט לברר באם יסודות היוזמה, אשר לא הוסברו לתושבים, לגיטימיים, מנסה לפלס את דרך בירורו בחליפת מכתבים אישית עם העיריה.
עו"ד חזן דורש לבדוק חוקיות אגרת השמירה
זו כותרת מאמרה של אורה חושחו במקומון "חולון בת-ים". במאמר מדווח לציבור כי "במכתב שהפנה לשר הפנים שואל עו"ד חזן, תושב חולון, אם שר הפנים אישר את האגרה".
הכתבה מספרת:
עו"ד חזן, ככל תושב בחולון, קיבל בתחילת השנה דרישה מהעיריה לשלם אגרת שמירה בנוסף לתשלומי הארנונה. עו"ד חזן מעלה תהיות באשר לחוק העזר ושואל במכתבו: "מה יקרה אם חס וחלילה ייפגעו גופו או רכושו של תושב העיר המשלם אגרת שמירה? האם במקרה כזה חייבת העיריה לפצותו מכיוון שלא שמרה כראוי על גופו או רכושו? מדוע הוחלט כי שיעור האגרה יהיה לפי גודל הנכס? האם תושב העיר שגר בדירה לבדו יצטרך לשלם כמו מי שיש לודירה בגול זהה בה מתגוררות שש נפשות, המחזיקות בנוסף שתי מכוניות?"
לטענת עו"ד חזן, "אזרחי מדינת ישראל משתתפים בשירותי הבטחון על ידי התגייסות לצבא במשך שלוש שנים, ולאחר מכן במילואים. ...מדוע צריכים תושבי חולון לשלם עוד אגרת שמירה?"
מדוברות משרד הפנים נמסר בתגובה: "כמקובל, הפונה ייענה במישרין".
דוברת עיריית חולון שלחה בתגובה את מכתבו של היועץ המשפטי לעירייה, עו"ד ליפא קמינר, לעו"ד חזן. במכתבו הדגיש קמינר כי "האגרה תיגבה החל מחודש מרס ובימים הקרובים תתפרסם הודעה כחוק בעיתונות המקומית."
אף כי עקבנו אחר חלק מהעתונות המקומית, אין אנו יודעים על פרסום כזה מצד העיריה, אך עם זאת, אפילו אם יבוא פרסום זה ויסביר את כל הטעון הסבר, יש טעם לפגם בעובדה שהעיריה מחליטה "להנחית" את חובת תשלום האגרה על התושב כעובדה מוגמרת, עוד לפני כל דין ודברים שאמור לתת לו אפשרות להביע דעה, לשאול שאלות (כאמור לעיל) או לערער על ההחלטה.
מסדר הדברים המתרחשים נראה כי דרך הפעולה של עיריה גדולה כעיריית חולון מדיפה ריח רע של "בלון ניסוי" מוניציפלי, אשר יורה את החצים ואח"כ מסמן את העיגולים, הווה אומר: קודם כל מטילה העיריה את החובה התשלומית ואח"כ, אם תהיינה "תקלות", היא תבדוק "איך יוצאים מזה".
לפי רוח הדברים, שבהם הודגשה נחיתותו החוקתית של האזרח והתושב אל מול הרשויות המקומיות, יתכן שהתושב ימצא עצמו במהרה מגן על זכויותיו הטבעיות בבית דין עירוני – וסביר שבית דין מסוג זה מוטה מראש, בעצם היותו עירוני, לטובת העיריה, אשר תציג עצמה כדואגת לטובת התושב.
ושוב יחזור העקרון של אי המגבלה החוקתית, אשר יקבע כי אם אין העיריה מוגבלת בחוק מבחינת סמכויותיה להטיל מסים, אז יש לה זכות לעשות זאת כל עוד לא הוכח אחרת.
גיבור מקומי - אחד למען כולם
במלחמתו, העו"ד חזן מחולון מייצג הרבה יותר מאשר את עצמו; הוא נלחם כיחיד למען רבים, אשר הרשות מנצלת את העובדה שהם מושפלים ומותשים מכדי להרים ראש אל מול הניצול המוניציפלי.
ולא מדובר רק בתושבי העיר חולון אלא בכלל אזרחי ישראל, שחלק גדול מהם שייך, כאילו היה חלק מעדר בהמות המיועדות לניצול, לרשות מקומית זו או אחרת.
מבחינה זו, תוצאות הבירור בחולון מעוררות ענין במדינה כולה, כי הן קובעות את המצב העכשווי של כוח זכויותיו של התושב הנלחם נגד שרירות לבה של הפקידות העירונית – ואולי גם אל מול משרד הפנים, שהוא הגורם הראשי המאפשר לעיריה לגבות אגרה כזו.
הלוגיקה המשפטית-חוקית המעוותת, המצדיקה את סמכותה של הרשות אל מול התושב, יכולה לתת בידי העיריה המקומית הון רב שיוצא מכיסם של אזרחים עבור כפייתו לאגרת בטחון בזמן שאזרח זה שילם ממילא לבטחונו דרך המיסוי הכללים, אך פסק הדין הסופי שלה – אם יטה לצד הרשות – ישנע מיליארדי שקלים של אזרחים אל קופות הוצאותיהם של עם פקידים עצום.
כך, מגן תושב חולון אחד, שאין ספק שרבים עשויים לראותו כטרדן, על משאביהם של מליוני "כבשי אגרה" אנושיות, שרשויות ברחבי הארץ מעוניינות לגזוז.
מסים - המימד המוסרי
הבעיות המסויימות שאותן ניסח במכתבו לעיריה העו"ד חזן חושפות את חוסר המחשבה שמאחורי רעיון אגרת הבטחון, כי אין ספק שהוגי האגרה לא נתנו עליהן את הדעת, אך יותר מחוסר מחשבה נגועות ההחלטות על אגרות, היטלים וקנסות במימד המוסרי.
המס – למדינה, לעיריה או לרשות - מוצדק מוסרית אם וכאשר הוא מהווה תשלום עבור ערך שמקבל האזרח. במדינת ישראל הולכת הצדקה זו ומיטשטשת, עם התרחקותם ההולכת והגוברת של המסים מהיותם תשלום עבור ערכים. זה קורה כשנראה כי ההחלטות על גובה מסים הן שרירותיות במפגיע ואינן קשורות יותר לעלויות ולהוצאות הכרוכות בערכים שמשלם המסים מקבל.
ויש מקרים רבים שבהם ברור כי המסים מחוסרי טעם אמיתי, ואין הם מייצגים אלא שרירות לב ותאוות בצע של הרשויות. אין צורך לציין כי זה איננו בסיס לגיטימי לקביעת מיסוי – והוא מעיד על קביעת גובה מיסוי הנעשה בצורה לא מוסרית.