שכרם של הבכירים

שכרם של בכירים

רשמית, מקבל נבחר הציבור בישראל משכורת לא גבוהה במיוחד ובבדיקה השוואתית עם מקבלי משכורות אחרים במשק והוא יכול לטעון כי הוא איננו מועדף, אך זו תרמית: הממשל יודע היטב כי הכסף איננו אלא מה שקונים בו - ומשכורת השר או הפקיד השלטוני מהווה חלק קטן מאד ממה שהוא מקבל באמת בהרבה צורות שונות דרך העדפות, הטבות, הנחות וסעודות יקרות הניתנות חינם.

אך השוואת סכומי המשכורת היא תרמית שלטונית שבאה להסוות בפני האזרח את העובדה שנבחרו חי ברמה גבוהה בהרבה ממנו. זוהי תוצאת שליטת הממשל במנגנוני המידע: הצלחה מושלמת בהבאת התושב הישראלי לעיוורון בראיית העובדות. הטלת מום זו גם היא אחד הפשעים החמורים שעליהם יקבלו המעורבים כגמולם ביום הדין; הם גרמו לאזרחי המדינה, שרובם יצרנים, להתייחס בחשד אל חבריהם היצרנים במקום להפעיל את

החשד דוקא כנגד אלה שעלולים לפגוע בו.

בשל תרמית זו, מאז ועד היום מוסיפים לראות בישראל האנשים הפשוטים את אנשי העסקים, היזמים והעמלים בני המעמד הבינוני כקבוצה שבשכר שהיא מקבלת תמורת עבודתה היא מהווה את האיום הגדול ביותר על הכנסתו של האזרח הישראלי. לעומת זאת, נתפס הפקיד הציבורי כנושא בכתר הצניעות אעפ"י שהוא האחראי הישיר לנזק הכלכלי החמור ביותר שנגרם למשק הן בגלל ההיקף של חדירתו לכיס האזרח והן בגלל השקעותיו הלא מוסריות של משאבים אלה, שבהן הוא מוציא לריק את עמל חייו.

אך מה שהוא גולת הכותרת השלילית של נושא שכרם של בכירי ישראל הוא העובדה שעל אף שהוא זה שגורם את הנזקים הגדולים ביותר למשק הישראלי מקבל הבכיר את החלק הגדול ביותר של שכרו במטבע של כבוד, הערכה והערצה שהוא אינו ראוי להם מן האזרחים ומרבים אחרים הרואים את מדינת ישראל שלא בצדק כפאר היצירה המדינית ואת מנהליה כמורמים מעם בזכות תכונותיהם ה"נאצלות".

נתונים נוספים